רש"ש על קידושין ע״ז

1 גמרא מה להלן לאחר שלשה דורות כו'. הלשון קשה דהא דור שלישי ג"כ מותר בהן עי' יבמות עח. ונ"ל להגיה מה להלן עד שלשה דורות אף כאן נמי עד ג' דורות:

2 שם נאמר כאן ולא יחלל זרעו בעמיו כו' מה להלן זכרים כו'. פרש"י בזה דחוק. ולע"ד נל"פ דמדלא כתיב ול"י את זרעו בסימן הפעול מוכח דכוון הקרא ג"כ דזרעו לא יחלל אחרים וזהו דקאמר בסמוך כתיב לא יחלל זרעו מקיש זרעו לו כו'. דכיון דנכללו חילול שניהם במלות ולא יחלל דהיינו שהוא לא יחלל כפשטי' וכן דזרעו לא יחלל לכן ילפינן חילולם מהדדי בין לענין חילול נשיהם בפ' אלמנה סט ובין לענין חילול זרעם דאמר הכא וא"כ זרעו הוא הנושא ושפיר ילפינן משם דכמו דנושא דטומאה הוא זכרים כדכתיב בעל ואין אנו צריכים לדרשת בני אהרן שפרש"י אף נושא דחילול הוא זכרים דוקא. והשתא דיליף דזרעו פירושו זכרים לכן פריך בתו של כ"ג תשתרי דהיינו גם לפשטיה דזרעו הוא המתחלל נימא נמי דפירושו זכרים דוקא ונכון בעז"ה:

3 שם מי כתיב בנו זרעו כתיב. כצ"ל:

4 שם בעמיו בעם אחד כו' בשני עממין אינו מיחל. עפרש"י. וקשה דהא עמיו הוא ל"ר דבל"י אומר עמו. ואולי הואיל דמצינו דגם על עם אחד אומר עמיו כמו לא יטמא בעמיו ודומיו אם הי' המכוון כאן על רבים הל"ל בעממיו כמו בעממיך שופטים ה ועממים נחמי' ט. ולע"ד יל"פ דכוונת הגמרא מהכינוי דבעמיו דמשמע דעם דומה לו דומה למה שפרש"י בד"ה זרעו האב והזרע הוזכרו בתיבה זו כו':

5 שם ק"ו מה זרעו שלא עבר עבירה מתחלל היא שעברה כו'. לכאורה י"ל ממזר יוכיח דהוא של"ע עבירה מיפסל מלבוא לקהל והיא שעברה על איסור כרת איננה נפסלת מבוא בקהל. וי"ל משום דאיכא למימר מה לשם שכן אינה נפסלת בכל מקום כדאמר בסמוך מה להוא כו':

6 רש"י במשנה ד"ה ראב"י. ל"ל כו' צד השוה דשאינן ברוב קהל דהיינו דומיא כו'. כצ"ל:

7 בא"ד ואיכא למ"ד בעלמא צד חמור ל"פ. הן במכות שם ר"י גופי' דלמד לקמן מהצה"ש אית ליה דל"פ צד חמור והל"ל דר"י לטעמי'. אך לפמש"כ המהרש"א שם בתד"ה ור"י משמע דגם ראב"י אית ליה הצה"ש לענין בת גר וגיורת. אולם מפרש"י ל"מ כן:

8 רש"י ד"ה מה להלן. לענין טומאה הזכרים הוזהרו עליה כו'. כצ"ל:

9 רש"י ד"ה כשם בסופו. להכשיר את בתו ממנה לכהונה. כצ"ל:

10 רש"י ד"ה ואין מתחלל. דהא לא יחלל זרעו כתיב כו'. דרשה זו היא בסוטה כג ב. וקצת תימה על רש"י שלא הביא ממתניתין דשם:

11 רש"י ד"ה ה"ק. איזו היא חללה המוזכרת בתורה שכתב חללה לא יקחו שעיקרה ממשמעות המקרא וא"צ לפרש כו'. כ"נ דצ"ל:

12 גמרא ה"ל חללה מיגו דאיתוסף איסורא למיכל בתרומה. משמע לכאורה דבבת כהן דוקא איירי דב"י מעיקרא נמי לא אכלה. אולם לפי דמסיק בזונה הואיל ושם זנות כו'. פשוט דהכא אפי' ב"י נמי הואיל ושם חללות פוסל בתרומה בב"כ. וצריך לחלק בין זה להא דכ' הרמב"ם בפ"ד מהל' שגגות ה"ג דכל אלו שתאסר כו' עליהן באיסור מוסיף צריך שיהיו כו' בעולם כו' ע"ש:

13 שם דאי רבנן הא אמרי איסור חע"א. קשה דילמא שאני הכא דגלי לן קרא. ודוחק לומר דיכוון להברייתא דלעיל אלמנה וגרושה כו' חייב עכאו"א. ולכאורה הנל"פ דהא דאמר כל שהוא ביקח כו' אין כוונתו לילפותא ע"ד דאר"א בפסחים מג ב כל שישנו בב"ת חמץ כו'. אלא לסימנא בעלמא נקיט. אך מפרש"י מוכח דלילפותא קאמר וכ"מ מלשון פרט כו' ועי' יבמות ד תד"ה דכתיב. ואולי יל"פ דהקושיא היא דנילף מהכא דאין אחע"א אפי' במוסיף. ועי' חולין קיג ב:

14 שם אפ"ת רבנן כו' ה"מ איסור חמור על איסור קל כו'. נראה דל"ד אלא אפי' בשוין כדמוכח מהברייתא דלעיל ולא אתא אלא לאפוקי קל על חמור כדסיים. או י"ל דמוסיף נקרא ג"כ חמור:

15 שם פשיטא מיגרע גרע. כצ"ל וכמו שהוא בפרש"י:

16 רש"י ד"ה איסור כהונה שאני. הלכך כו' על חמור דעלמא. משמע דר"ל דלאו איסור כהונה כגון איסור אחות דהכא. ול"י מאי דחקו לזה דפשטי' משמע דאפי' אם גם הראשון מאיסורי כהונה. ובזה י"ל דגם ברייתא הקודמת דאלמנה וגרושה כו' חייב עכאו"א אתיא כוותי' מטעם דא"כ שאני. וע"כ לא קמ"ל בברייתא זו דלא חייל אלא בקל על החמור:

17 רש"י ד"ה כשם שחלוקה כו'. ללמדך כו' לוקה עליה אף משום גרושה. משמע דאיסור גרושה בא עליה בסוף ואף שאינו איסור מוסיף וכ"כ לעיל בע"א בד"ה והרי אלמנה "וכן זונה כו' שבא כו' ללקות משום חללה" ובזה י"ל קצת מה שגמגמתי על הרע"ב ברפ"ג דמכות וא"כ פליגא על הברייתא דלעיל זינתה ונתחללה כו' א"ח אלא אחת. ונ"ל דההוא תנא מוקי להאי לא יקחו דכתיב בגרושה להא דדרשינן ביבמות פד ב ללמד שהאשה מוזהרת ע"י האיש. וגרושה דכתיבא בכ"ג הוא בכדי למיסמך אחריה חללה ללמד שאין חללה אלא מאיסורי כהונה עי' מהרש"א. ובזה י"ל קצת מה שתמהתי ע"ד התוס' בב"מ ל ב ע"ש דהם כתבו אליבא דהאי תנא דלחלוקה קאתי:

18 תד"ה פרט. וכה"נ האסורות לכה"ג אסורות אף למש"מ. הוא ביומא עג: